פתרון בעיית “נקודות הקור” בתנורי זכוכית ארוכים
רוב המנורות באור אינפרא-אדום פועלות רק בטווח של מטר אחד. אם מדובר בתנור זכוכית ארוך, זו בעיה. למה? כי בכל פעם שמנורה אחת מסתיימת ואחרת מתחילה לפעול, נוצרת “נקודת קור”.
בעולם הזכוכית, ירידות הטמפרטורה האלה הן סיוט – הן גורמות לשברים בשכבות הזכוכית, וכתוצאה מכך התפוקה יורדת. פתרנו את זה על ידי יצירת מנורות מצופות זהב, שמאפשרות לחום להתפשט לטווח של יותר מ-2 מטרים.
הגדרת הטמפרטורה הנכונה
החלק הקשה בעבודה עם צינורות באורך 2 מטרים הוא לוודא שהם יחממו את הזכוכית באופן אחיד. אם המתח החשמלי אינו מוגדר כראוי, יהיה מרכז חם מאוד, ובקצוות – חום נמוך.
אנו עוצבים את המנורות כך שהן יהיו מחוברות זו לזו, ויצרו “קיר של חום” אחיד. בלי פערים, בלי ירידות טמפרטורה – רק טמפרטורה אחידה שתאפשר לזכוכית להתחמם בצורה טובה.
למה זהב?
זה לא רק בגלל המראה. צינורות קוורץ רגילים מאפשרים לחום להתפשט החוצה, מה שבעצם מבזבז כסף – כי התנור עדיין צריך להתחמם.
הציפוי בזהב פועל כמו מראה – הוא מחזיר את כל האנרגיה קדימה, אל הזכוכית. כך יש חום יותר במקומות הנכונים, והחשבון החשמלי יהיה נמוך יותר.
דברים שצריך לשים לב אליהם
האמת היא שצינורות ארוכים אלה שבירים. אנו יוצרים אותם כך שהם יתאימו למדפים הקיימים שלכם, אך עליכם לבדוק את התמיכות שלהם. אם הצינור יירטב גם במעט, הקוורץ עלול להישבר, או שהציפוי בזהב עלול להינזק תחת החום.
כמו כן, חשוב לשים לב למערכת הקירור. ככל שיוצא יותר חום, כך מערכת הקירור צריכה לעבוד יותר קשה. אם זרימת האוויר איטית, המנורות עלולות להישרף. ותאמינו לי – אף אחד לא רוצה להתמודד עם מנורות שנשרפו באמצע תהליך הייצור.
אנו יכולים לשנות את החיבורים כדי שהמתח החשמלי יהיה מתאים. רק תגידו לנו באיזה מתח אתם עובדים.