כיצד לבצע תהליך אנילינג של זכוכית בצורה נכונה (ולמה אי אפשר לעשות זאת מתוך קובץ PDF)
כל אחד יכול למכור לכם מנורה. אבל לגרום למנורה הזו להסיר את המתחים מפני השטח של הזכוכית, מבלי שהזכוכית תתעוות? זו הנקודה שבה הדברים בדרך כלל נהיים מסובכים.
הסוד אינו רק בהגדלת עוצמת החום – העניין נעוץ באופן שבו האנרגיה פוגעת בזכוכית.
החלק הקשה בשימוש בחום באורך גל אינפרא-אדום
הזכוכית היא דרשנית – היא מעדיפה רק אורכי גל מסוימים. אם בוחרים את אורך הגל הלא נכון – למשל, אורך גל קצר כשצריך אורך גל בינוני – החום יכול להידחות מהזכוכית או לחדור אליה יותר מדי.
זה יוצר גרדיאנט תרמי. במילים פשוטות: אתם יוצרים בטעות מתחים חדשים, בעוד שאתם מנסים להיפטר מהמתחים הישנים. אנו משקיעים הרבה זמן בוודאות שהמנורה שלנו מתאימה לסוג הזכוכית שלכם. אם הציפוי או החוט החשמלי של המנורה אינם מתאימים, אתם פשוט משלמים על חשמל שמחמם את הציוד שלכם מדי.
למה אנו באים למקום שלכם
אי אפשר לעצב מערכת חימום על סמך טבלאות מפרטים במשרד. כל קומה שונה – יש זרמי אוויר מוזרים, מהירויות שונות של המעבירים, ועוביים שונים של הזכוכית. אנו שולחים את המהנדסים שלנו למקום שלכם, כי אנו צריכים לראות איך החום מתפזר במציאות.
אנו מחפשים את אותם אזורים קרים שבהם הזכוכית אינה מגיעה לטמפרטורה הנדרשת, או את אותם אזורים חמים שעלולים לגרום לשריפת הזכוכית.
העניין הוא שמנורה בעלת עוצמת חום של 2 קילוואט עשויה להיראות מושלמת על הנייר. אך אם המחזירים של המנורה פגומים, או אם המרחק ביניהם שונה ב-10 ממ בלבד, כל מערכת החימום תכשל. אנו מודדים את טמפרטורת הפנים של הזכוכית לאורך כל רוחבה. זו הדרך היחידה לדעת האם יש צורך לשנות את המתח החשמלי או את אורך המנורה, כדי שאזורי החום יהיו מתאימים.
עוצמת החום לעומת שליטה בו
קל לרצות להשתמש במנורות בעלות עוצמת חום גבוהה, כדי לחמם את הזכוכית מהר יותר. אך יש בכך בעיה.
מנורות כאלה גורמות לעלייה חדה בטמפרטורה בתוך המערכת, מה שמטיל לחץ עצום על מערכות הקירור. זו בעיה שצריך לפתור. אנו בודקים קודם כל את יכולת האוורור של המערכת, ורק אחר כך בוחרים את עוצמת החום המתאימה.
כך ניתן לשמור על יציבות התהליך, וחשוב מכך – למנוע את שריפת המנורות בגלל החום הגבוה שהן יוצרות.