הבעיות שנוצרות בשימוש בתנורי אינפרא-אדום ארוכים (ואיך אנחנו פותרים אותן)
רוב להבות האינפרא-אדום פועלות רק בטווח של 1.5 עד 2 מטרים. זה מספיק למערכות קטנות, אך אם מדובר בתנורי אינפרא-אדום לעיבוד זכוכית, הצינורות הרגילים אינם מספיקים. כתוצאה מכך נוצרים פערים בחום, אזורים קרים, והפרופיל התרמי דומה יותר למסלול של רכבת הרים מאשר לקו ישר.
אנחנו עושים זאת בדרך אחרת – אנחנו בונים יחידות אינפרא-אדום מותאמות אישית, שיכולות לפעול בטווח של למעלה מ-2 מטרים. כך החום נשאר יציב מהרגע שהזכוכית נכנסת לתנור ועד שהיא יוצאת מהצד השני.
זה לא רק עניין של “להאריך את הצינור”
אי אפשר פשוט להאריך את הפילמנט ולחשוב שזה יספיק. כשהצינור נהיה ארוך כל כך, ההתנגדות הפנימית שלו משתנה.
הבעיה היא שאם מגדילים את הזרם מבלי לשנות את המתח, עלולות להיווצר בעיות. ככל הנראה יהיה חום לא אחיד, או אפילו חימום יתר של הקצוות של הצינור.
אנחנו משקיעים זמן באיזון ההספק לכל סנטימטר. זו משימה מאתגרת, אך אנחנו מוודאים שהחום לא יגרום לנזק למוצר, בעוד שהקצוות יישארו בטמפרטורה נוחה.
התמודדות עם הזכוכית
אנחנו משתמשים בקוורץ באיכות גבוהה, מכיוון שהוא יכול לעמוד בחום הגבוה. אך יש להודות שצינור באורך של יותר מ-2 מטרים הוא בעצם חפץ עדין ויקר מאוד. אם לא נזהרים בהתקנה, הוא עלול להישבר.
כדי למנוע זאת, אנחנו עוצבים את הצינורות כך שהם יוכלו לנוע בתוך מערכת מיוחדת שתומכת בהם. כך הם נשארים במקומם, בטוחים ויציבים.
החסרונות
יש יתרון בשימוש בצינורות ארוכים – פחות חיבורים חשמליים, ופחות חוטים שמפריעים בחלל.
אך יש גם חסרון: כשצינור באורך 2.5 מטרים נשבר, אי אפשר פשוט להוציא אותו בשנייה. צריך מספיק מקום בתנור כדי להוציא את הצינור.
לכן אנחנו תמיד ממליצים על שימוש בתמיכות מודולריות. זה הופך את תהליך ההחלפה לפחות מאתגר, ומאפשר לתנור לחזור לפעולה מהר יותר.